במזכרת בתיה של פעם בין הבניין הראשון לבניין השני לא היה הרבה מה לעשות והיה לנו המון זמן לשחק, לצחוק ובעיקר לשמוע מוזיקה טובה. מהמרפסות השונות נשמעו תמיד שירים, כל משפחה לפי טעמה. בבית שלנו שמעו פריד ואום כלתום, אבל גם מוזיקה ישראלית, במרפסת אחרת שמעו קצת יוונית ואנחנו הילדים שמענו את מה ששדרו בטלוויזיה וברדיו מה שהעורכים החליטו שזה יפה.
פעם בשבוע בהתרגשות חיכינו לתוכנית המוזיקה בטלוויזיה "עוד להיט" שהכניסה אותנו בעוצמות לעולם של כשרון, יופי, נצנצים , איפור וחלומות להיות בעולם הזה. הוא תמיד היה שם, בטלוויזיה גבוה ויפה, מוכשר ומלא בהוד והדר, צביקה פיק!! מכל תכנית, מכל פיסת עיתון ובכל שבועון ניבטה אלינו דמותו. הוא היה אחראי לכל החלומות ולכל הריקודים בחדר לבד, לפנטזיות שאהיה שחקנית או זמרת מפורסמת. "אני אוהב אותך לאה" שרתי עד בגרות לחברה שלי הכי טובה, "זה היה בסוף הקיץ", מילא כוס של דמעות כל פעם שהתאהבתי ונפרדתי, "מרי לו" הייתה אחראית לרגעים שהרגשתי יפה ומהממת, "נאסף תשרי" לרגעים של כאב. לכל שיר הייתה מגרת נפש וכל שיר נגע בכאב או בחלום אחר. צביקה פיק, נוח על משכבך בשלום ותודה שעזרת לי לעבור חלק מהחיים האלה, ממני מעריצה שרופה.
